(אה—ה, אה—ה)

שש בבוקר, תל אביב עוד נרדמת

(שקט, רק הרוח נושמת)

אני לבד עם בקבוק חצי ריק

(והלב שלי רועש כמו פח אשפה)

יושב בחלון עם בירה זולה

וסיגריה בוערת כמו נשמה חולה

העיר ישנה, רק פועל רחוב

דופק מיכלים כמו סולו על תוף

איש בחליפה אפורה הולך בלי כיוון

חוזר מהלילה או אולי מתשוקה של מישהו אחר

רוצה לכתוב פואמה על כלום

אבל הראש שלי נעול על זבוב

(הוא עף, עף, עף...)

מכה בזכוכית כמו אני מול הקירות

(אין יציאה, אין מפתח)

כלואים בעיר שהיא גם חלום וגם מחנק

אני והזבוב מחפשים את הדלת

(כן, כן, כן)

עפים במעגלים, בלי לדעת את האמת

יש לי חצי בקבוק, והוא בלי שום דבר

וזה ההבדל היחיד – עד מחר

(בום, בום, בום – הלב דופק בפנים)

בין חופש לדיכאון, יש רק קו דק של גפן

אני שותה את הלילה, שותה את היום

תל אביב – את רועשת גם כשאת נרדמת

כוס הבירה כמו שעון שלא טועה

כל לגימה זה עוד מחשבה שבורחת לי

רציתי לברוח, אבל הרוח שקטה

אפילו המוזיקה בוכה מהשכנה

למה הכול תמיד מסתובב?

העיר, המוח, הזבוב, הכאב

ואולי זאת הדרך של החיים לומר:

אתה פה, אבל אתה לא ממש נשאר

(הללויה לשום דבר!)

(תן לי שקט, תן לי שיר אחר!)

אה—אה—אה, אם יש יציאה – תראה לי מהר

(תן לי כנפיים כמו לזבוב הזה)

כי אני עף פה כבר שנים

בין תקוות קטנות לפחדים

אני והזבוב מחפשים את הדרך

(לאן זה הולך? לאן זה הולך?)

עפים במעגלים, כמו ויניל ישן

יש לי חצי בקבוק, והוא בלי שום דבר

וזה ההבדל – וזה כל הסיפור שלנו כאן

(בום, בום, בום – תל אביב בלב שלי)

לא שיר אהבה, זה בלוז של החיים

(בום, בום, בום – אני לא לבד בפנים)

העיר הזאת יודעת לגעת גם כשלא מרגישים

שש בבוקר,

העיר מתעוררת לאט

אני עדיין עם הזבוב

עם בקבוק חצי ריק

וחלון בלי מפתח

(אבל אולי... אולי זה שיר התחלה)