בית 1

אני קם אל בוקר שלא משאיר סימן,

אין חצים על הדרך, אין קול מכוון.

השעון לא שואל אם יש לי כוחות,

אני כבר רץ — בלי מפות, בלי הוראות.

בית 2

סוחב על הגב מציאות זרה,

חלום של אחרים, משקל של בחירה.

לא ביקשתי את זה, לא חתמתי חוזה,

ובכל זאת צועד — כי אין מי שינסה.

פזמון

העולם דורש כוח

גם ממי שאין לו,

מודד את כולם

באותו הסרגל.

יש מי ששורד —

ויש מי שנשבר,

ולא כולם יכולים

להתמודד עם העולם.

בית 3

העולם דוהר, לא טורח לעצור

, לא בודק מי נפל ונשאר מאחור.

ואני נאחז בקצב שלא בחרתי,

רץ כל עוד נשמה באפי

להגשים משאלתי.

בית 4

אני לא צועק — אך לא מוותר,

מול עולם שמחליט עוד לפני שמדבר.

האמת שלי חיה, גם אם קשה להסביר,

בעולם שמשוכנע שהוא כבר מכיר.

פזמון

העולם דורש כוח

גם ממי שאין לו,

מודד את כולם

באותו הסרגל.

יש מי ששורד —

ויש מי שנשבר,

ולא כולם יכולים

להתמודד עם העולם.