מִתְוַדִּים אָנוּ, אֲדֹנָי, עַל הַחֲטָאִים אֲשֶׁר חָטָאנוּ. מוֹדִים עַל פְּשָׁעֵינוּ, לַמְרוֹת שֶׁנִּסִּינוּ לְהִסְתַּתֵּר אוֹ לִבְרֹחַ. אַתָּה שׁוֹמֵעַ אֶת לְחִישׁוֹתֵינוּ, בְּמַחֲשְׁבוֹתֵינוּ וְעַל לְשׁוֹנוֹתֵינוּ. עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ מֻשְׁפָּלִים, בְּעוֹד הַשָּׁנָה רַק הִתְחִילָה. גָּנַבְנוּ, שִׁקַּרְנוּ, שָׁפַטְנוּ, שָׁבַרְנוּ קִשְׁרֵי אֵמוּן וְאַהֲבָה. הִפְנֵינוּ גַּב לָרַחֲמִים, הִתְעַלַּמְנוּ מֵאוֹתִיּוֹת מִשָּׁמַיִם. חֲטָאֵינוּ הִטִּילוּ צְלָלִים אֲרֻכִּים, שֶׁרוֹדְפִים אוֹתָנוּ בַּלַּיְלָה. אַךְ בְּעוֹמֶק לִבֵּנוּ מְחַפְּשִׂים אוֹתְךָ, לְהָפֹךְ חֹשֶׁךְ לְאוֹר. דִּבַּרְנוּ לָשׁוֹן הָרָע, לְשׁוֹנוֹתֵינוּ הֵפִיצוּ מִרְמָה. לֹא הָלַכְנוּ בִּדְרָכֵי צֶדֶק, אֶלָּא תָּעִינוּ בְּהַפְסָד וַחֲשֵׁכָה. אַךְ אַתָּה, אֲדֹנָי, רַחוּם, מְחַכֶּה שֶׁנָּשׁוּב. לְתַקֵּן דְּרָכֵינוּ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, וְלָתֵת לְרוּחֵנוּ לְהִתְגַּעְגֵּעַ. נִכְשַׁלְנוּ בְּלִמֵּד אֶת יְלָדֵינוּ, אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ יֵלְכוּ. מַעֲשֵׂינוּ הִטְעוּ אוֹתָם, יוֹתֵר מִמַּה שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים. הָיִינוּ עַקְשָׁנִים וּקְשֵׁי לֵב, הִתְנַגַּדְנוּ לְשִׁנּוּי בְּתוֹכֵנוּ. עַתָּה מְבַקְּשִׁים רַחֲמֶיךָ, לְטַהֵר אוֹתָנוּ מֵחֲטָאֵינוּ. מִתְוַדִּים בְּלֵב פָּתוּחַ, מְבַקְּשִׁים לְתַקֵּן. עַל הַחֲטָאִים שֶׁעָשִׂינוּ הַשָּׁנָה, וְעַל פְּשָׁעִים שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף. בּוֹטְחִים בְּחֶסֶדְךָ, נָקוּם מִמְּקוֹם נְפִילָתֵנוּ. רַחֲמֶיךָ נִצְחִיִּים, סְלִיחָתְךָ מְרַפֵּאת כֻּלָּנוּ.