אַהֲבַת חִנָם, בְלִי סִבָה, בְלִי תְנַאי,

לֹא שׁוֹאְלְת "מִי אַתָה?" אוֹ אִם יֵש שַׁי?"

הִיא נוֹבַעַת פִתְאוֹם כְמוֹ מַעָיָן סוֹדִי –

וּמַרְוָה אֶת הַלֵב, בְּרֹגַע אֲמִיתִּי.

יֵשׁ מַבָט שֶׁלֹּא שׁוֹפֵט, רַק רוֹאֶה,

עוֹבֵר דַּרְכְּךָ כְּמוֹ רוּחַ טְהוֹרָה.

כְּמוֹ יָד שֶׁנִשְׁלַחַת מִבְלִי לְבַקֵשׁ,

וְנוֹתֶנֶת אוֹתְךָ – מִבְּלִי שֶׁתִּתְרַגֵשׁ.

יֵשׁ מִלִים שֶׁלֹּא נֶאֱמָרוֹת בְקוֹל,

אֲבָל נוֹשְׂאוֹת אִתָן עוֹלָם שָׁלֵם -הַכֹל.

חֲצִי חִיּוּךְ בֵין זָרִים בַתַחֲנָה –

יָכוֹל לַהֲפֹךְ בְדִידוּת לִשְׁכִינָה.

אַהֲבַת חִנָם, בְלִי סִבָה, בְלִי תְנַאי,

לֹא שׁוֹאְלְת "מִי אַתָה?" אוֹ אִם יֵש שַׁי?"

הִיא נוֹבַעַת פִתְאוֹם כְמוֹ מַעָיָן סוֹדִי –

וּמַרְוָה אֶת הַלֵב, בְּרֹגַע אֲמִיתִּי.

Verse 3]]

אוֹר קָטָן מִתּוֹךְ סֶדֶק בַּקִירוֹת,

מַסְפִּיק לְהָמֵס עוֹלָמוֹת וְחוֹמוֹת.

לִפְעָמִים הַשְּׁתִיקָה – הִיא חִבוּק אַמִיץ,

בְלִי סִבָּה, בְלִי לָמָה, וּבְלִי בְלִיץ.

אַהֲבָה שֶׁלֹּא תְלוּיָה בְסָכַר,

לֹא בּוֹדֶקֶת אִם זֶה אָסוּר אוֹ מֻתָר.

הִיא פָּשׁוּט נוֹכַחַת, כְּמוֹ שִׁיר בְּלִי שֵׁם,

כְמוֹ דִּמְעָה שֶׁצּוֹנַחַת עַל לֶחֶם חַם.

אַהֲבַת חִנָם, בְלִי סִבָה, בְלִי תְנַאי,

לֹא שׁוֹאְלְת "מִי אַתָה?" אוֹ אִם יֵש שַׁי?"

הִיא נוֹבַעַת פִתְאוֹם כְמוֹ מַעָיָן סוֹדִי –

וּמַרְוָה אֶת הַלֵב, בְּרֹגַע אֲמִיתִּי.

וְאִם כֹל אֶחָד יִפְתַּח לוֹ חַלּוֹן,

יְאַפְשֵׁר לָאוֹר לְהִיכָּנֵס לְלֹא מַחְסוֹם –

נִבְנָה עוֹלָם שֶׁלֹּא צָרִיךְ הֶסְבֵּר,

דַּע אַתָּה אָדָם – וְזֶה מַסְפִּיק בְּיוֹתֵר.

אַהֲבַת חִנָם, בְלִי סִבָה, בְלִי תְנַאי,

לֹא שׁוֹאְלְת "מִי אַתָה?" אוֹ אִם יֵש שַׁי?"

הִיא נוֹבַעַת פִתְאוֹם כְמוֹ מַעָיָן סוֹדִי –

וּמַרְוָה אֶת הַלֵב, בְּרֹגַע אֲמִיתִּי.