הוֹלֶכֶת בְּרְחוֹב רִיק,

אוֹרוֹת הָעִיר דּוֹעֲכִים, נֶעֱלָמִים בַּמַּקְצֵב.

לֹא יוֹדֵעַת לְאָן אֲנִי הוֹלֶכֶת,

אַךְ הַכּוֹכוֹבִים לְמָעְלָה מַתְחִילִים לְזָהוֹר.

לָקַחִי יָדִי, בּוֹאִי נִצְפוֹף יַחַד,

בְּרֶגַע הַזֶּה, בּוֹאִי נָעוּ וְנִתְנַדֵּנֵד.

אֵין צֹרֶךְ לִמְהוֹר, פְּשׁוּט לְהַרְגִּישׁ אֶת הַלַּיְלָה,

בְּכָל צַעַד, הַכֹּל מַרְגִּישׁ נָכוֹן.

לָלֶכֶת אִתִּי, אַל תֵּלְכִי רָחוֹק,

נִרְדּוֹף אַחֲרֵי חֲלוֹמוֹת תַּחַת הַכּוֹכוֹבִים.

בִּיַּחַד נִמְצָא אֵיפֹה שֶׁשָּׁוֶה לָנוּ,

בַּשֶּׁקֶט נְשַׁרֵק אֶת הַשִּׁיר שֶׁלָּנוּ.

אוֹ-הוֹ-הוֹ, נְשַׁרֵק אֶת הַשִּׁי-י-יר שֶׁלָּנוּ!

הֲדִים שֶׁל צְחוֹק מְרַחֲפִים בָּאֲוִיר,

הָעוֹלָם מִתְמוֹסֵס, וְלֹא אֲכָפָה לָנוּ.

כָּל נְשִׁימָה הִיא נִיצּוּץ אֱלוֹהִי,

בַּקֶּצֶב הַזֶּה, נַשְׁמָתֵךְ פּוֹגֶשֶׁת אֶת שֶׁלִּי.

לָקַחִי יָדִי, בּוֹאִי נְאַבֵּד אֶת הַדֶּרֶךְ,

בְּרֶגַע הַזֶּה, בּוֹאִי נִצְפוֹף וְנִתְנַדֵּנֵד.

אֵין צֹרֶךְ לִמְהוֹר, פְּשׁוּט לְהַרְגִּישׁ אֶת הַלַּיְלָה,

בְּכָל צַעַד, הַכֹּל מַרְגִּישׁ נָכוֹן.

לָלֶכֶת אִתִּי, אַל תֵּלְכִי רָחוֹק,

נִרְדּוֹף אַחֲרֵי חֲלוֹמוֹת תַּחַת הַכּוֹכוֹבִים.

בִּיַּחַד נִמְצָא אֵיפֹה שֶׁשָּׁוֶה לָנוּ,

בַּשֶּׁקֶט נְשַׁרֵק אֶת הַשִּׁיר שֶׁלָּנוּ.

כֵּן-כֵּן-כֵּן, נְשַׁרֵק אֶת הַשִּׁי-י-יר שֶׁלָּנוּ!

לָלֶכֶת אִתְּךָ בַּלַּיְלָה,

אוֹר וְחֹשֶׁךְ מִתְעָרְבִים,

קוֹלֵנוּ נִשְׁמָע בָּרוּחַ,

וְאַהֲבָה נוֹשֶׁמֶת בָּאֲוִיר.

הוֹלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָאֵין סוֹפִית,

בְּכָל פְּעִימַת לֵב, הָאַהֲבָה נִיתֶּנֶת.

אֵין צֹרֶךְ לִדְאוֹג לְאָן נָבִיא,

בְּנֻכְחוּתֵךְ, אֲנִי חֲפֻשָּׁה.

לָלֶכֶת אִתִּי, דֶּרֶךְ אֵשׁ וְגֶשֶׁם,

כָּל פְּעִימַת לֵב קוֹרֵאת בְּשִׁמְךָ.

אֲנַחְנוּ לֹא אָבוּדִים, אֲנַחְנוּ אֱלוֹהִיִים,

נְשָׁמוֹת רוֹקְדוֹת, מִחוּץ לַזְּמָן!

לֵכִי אִתִּי... לֵכִי אִתִּי...