מתחת לקשת של גשר ישן ורועש,

שם צללים רוקדים עם אבק ורוח,

היא עומדת, כל כך פשוטה,

עם סוד פרחוני קטן משלה.

יש ורדים, צבעונים, ציפורנים, ליזיאנטוס,

כל הניצנים רעננים כזריחה אביבית.

"קולה" היחיד והצלצול -

"קחי אושר! קחי שלום!"

ילדה קטנה, בשמלה פשוטה,

מוכרת אוויר קיץ, חום ושחר.

היא נותנת לא רק פרחים, אלא שלום,

על כל צער שאני מוקירה בסתר.

היא נראית כל כך בכנות, ללא שקר או שקר,

ובסל שלה - עולם שלם ללא גבולות.

מעט כסף, חלומות גדולים,

אור מבעד לריסים.

גבר במעיל, ממהר מאוד,

פתאום קפא, רואה את הפרחים היפים.

הוא זכר את עיניה, את הלילות הסגורים,

זו שעזבה והשאירה עקבות. הוא הוציא שטר מקומט בלי להסתכל,

ביקש ממנה לבחור את הזר המשובח ביותר.

למען זו שנתנה לי קדרות מזמן,

אך את שמה הוא שומר בנפשו שנים רבות.

ילדה קטנה, בשמלה פשוטה,

מוכרת אוויר קיץ, חום ושחר.

היא נותנת לא רק פרחים, אלא שלווה,

על כל צער שאני מוקירה בסתר.

היא נראית כל כך בכנות, ללא שקר או שקר,

ובסל שלה עולם שלם ללא גבולות.

מעט כסף, חלומות גדולים,

אור דרך ריסים.

היום מתקרב לקיצו, השמש שוקעת,

הלקוחה האחרונה, הפרח האחרונה.

היא מאמינה שמחר הכל יקרה שוב,

שהעולם לא יהיה כל כך אכזר.

על כל זר שעוזב את ידיה,

זהו גשר זעיר לשלווה שלה,

זוהי החברה הכי אמינה ומסורה,

בייעודה הקטן, אך כה חשוב.

ילדת פרחים קטנה...

צבעים בהירים וטהורים...

ילדה קטנה...

רוך ואגדות...

תן לי פרח.