רבי אדוניה בצלאלי, המוכר בשם מולא חליל (סקאב), בן אליהו ז”ל, היה אחד מגדולי החכמים והמקובלים של קהילת יהודי משהד. הוא נולד בשנת 1898 במשהד וגדל בבית שטבוע בלימוד תורה ובמסירות לקבלה. אביו, מולא חביב בסל, היה אדם קפדן ותלמיד חכם גדול, מוכר כבקי בקבלה, שלמד עם מולא עבדולכרים זוקלי והשקיע מאמצים רבים בחינוך התורה. בגיל שבע־עשרה נסע חביב לוורשה, שהייתה אז מרכז רוחני חשוב בעולם היהודי, כדי ללמוד בישיבות האשכנזיות. לאחר שש שנים שב למשהד, פתח בית מדרש והפך לרב ומורה לתורה ולקבלה. הוא בחר מספר תלמידים מצטיינים לחנכם להיות רבנים ומנהיגים לעתיד, וביניהם היה גם בנו הצעיר, חליל.

מגיל צעיר הורשה חליל להשתתף בשיעורי אביו והייתה לו גישה לספריו, אך הוזהר שלא לפתוח ארון קטן ונעול שבו שמר אביו את ספרי הקבלה. המסורת אמרה שרק מי שראוי מבחינה רוחנית וחזק מבחינה נפשית יכול להיכנס לסודות החכמה, שכן הידע המיסטי עלול להיות מסוכן אם ייעשה בו שימוש לא נכון. אך סקרנותו של חליל גברה, והוא פתח את הארון והעמיק בלימוד הספרים. כאשר גילה האב את הדבר, כבר שלט חליל היטב בחומר. מולא חביב לא נותר אלא להזהיר את בנו שלא יעשה שימוש בידע זה לצרכים אישיים או חלילה לגרימת נזק. לצד כל אלה הפך מולא חליל גם לבקיא ומומחה ב”ספר יצירה”, ספר הקבלה הקדום העוסק בבריאה, דבר שעיצב את דרכו הרוחנית ואת שמו כמקובל חשוב.

סיפורים רבים נפוצו על מעלותיו. שערות ראשו וזקנו הלבינו בצעירותו, דבר שעורר סקרנות גדולה. באחד הטיולים עם חבריו, כאשר הפצירו בו להפגין מעט מחכמת הקבלה המעשית, נעלם לפתע מעיניהם, ומבין השיחים פרץ שור משתולל שרדף אחרי החבורה והבריח אותה לכל עבר. במקרה אחר, בעיר מרוו שמעבר לגבול רוסיה האסיאנית, הלך עם חבריו לראות מופע קוסם. לאחר שהפצירו בו שוב, גרם לכך שהקסם המרכזי של הקוסם – הפיכת ביצים בקערה מבלי שיישפכו – נכשל פעמיים, והביצים נשפכו על ראשי הקהל. הקוסם המבוהל הכריז שמישהו בקהל מפריע לעבודתו וביקש שיפסיק. כששמע על כך מולא חביב, אסר על בנו להשתמש שוב בקבלה המעשית, וחליל קיבל את דבריו והקדיש את עצמו להוראת התורה ולעבודת הקודש בבית הכנסת.

מולא חליל נודע כאדם צנוע, גבאי בית כנסת, שליח ציבור ובעל קורא, שתמיד עודד אחרים בחיוכו הנעים. שנים רבות לימד ילדים תורה בחדרים ובבתי ספר קטנים, ולבסוף שימש כרב בית הכנסת של הכוהנים. עם גל העלייה לארץ בתחילת שנות החמישים עלה עם משפחתו, עבר תלאות רבות אך שמר תמיד על שלוותו ושמחתו. בסוף שנות החמישים מונה לרב בית הכנסת שבו שימש אביו. עם השנים, כשבני קהילת משהד עברו מדרום תל אביב לערים אחרות, הלך בית הכנסת והתרוקן, ובתחילת שנות השבעים עבר מולא חליל להתגורר בבני ברק.

מסופר כי היה בקשר קרוב עם החזון איש, גדול הפוסקים והמקובלים בדורו. החזון איש הורה שמולא חליל ייכנס אליו תמיד ללא המתנה. פעם, כשפתח את הדלת, הוכה חליל לאחור מאור זוהר שהאיר בחדר. החזון איש קרא אליו: “בוא אדוניה, תיכנס, יש אורח!” סיפור זה ואחרים חיזקו את מעמדו כאחד מגדולי המקובלים בזמנו.

במהלך חייו נודע גם ברוח הקודש ובתחושת הסכנה שחזה מראש. באחת הפעמים ציווה לפנות מקום שבו שהו רבים מחשש לקריסת התקרה, ורק לאחר שיצא האדם האחרון התמוטטה התקרה כולה. מתנותיו הרוחניות נתפסו כמגן לקהילה.

בשנת 1974 עלתה נשמתו של מולא חליל למרומים, והוא נטמן בבית העלמין “חזון איש” בבני ברק בכבוד הראוי לו. עד היום מגיעים רבים לקברו בעת מצוקה ומבקשים ממנו שיתפלל למענם. זכרו נותר כדמות של ענווה, בקיאות בקבלה, התמחות בספר יצירה, ומסירות ללא גבול לתורה ולקהילה.