השבוע אנו קוראים את פרשת כי תבוא, העוסקת בברכות ובקללות. התורה מזכירה לנו שכאשר עם ישראל הולך בדרכי ה’, הברכה שורה בארץ, וכאשר אנו סרים מדרך ה’, באים קשיים ואויבים. זוהי פרשה מלאה באזהרה קשה אך גם בתקווה, משום שהיא מלמדת אותנו שהגורל שלנו תמיד בידינו, קשור בברית עם ה’.

הפטרת כי תבוא (ישעיהו ס) מרוממת אותנו מן הכובד של הקללות אל חזון הגאולה. הנביא מתאר את עתיד ישראל המפואר, כאשר אומות העולם יכירו בנוכחות ה’ בירושלים, כאשר האור יחליף את החושך, וכאשר לא יישמע עוד קול אלימות בגבולינו. הפסוק הבולט השבוע הוא:

“לֹא־יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ שֹׁד וְשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ”

המילה חָמָס כאן פירושה אלימות ועוול. אולם בימינו, היא נושאת גם את שמו של ארגון הטרור שהפיץ שפיכות דמים ופחד בישראל ומחוצה לה. התזמון של הפטרת השבוע מדהים: ממש השבוע פורסם על חיסול ראשי חמאס בקטאר. ובשבת, עם ישראל יעמוד בבתי הכנסת ויקרא את דברי ישעיהו: “לא יישמע עוד חמס בארצך.”

אין זה מקרה. התורה נצחית, ומעגלי הקריאה של הפרשות וההפטרות אינם מקריים אלא הנהגה אלוקית. הקב”ה מדבר אלינו דרך הקריאות השבועיות, ומראה לנו שדברי הנביאים חיים גם בזמננו. כשם שישעיהו ניחם את עם ישראל לפני דורות, כך דבריו היום מזכירים לנו שסוף האלימות מובטח, והגאולה ודאית.

פרשת כי תבוא מזהירה אותנו מפני הקללות של חוסר הציות, אך ההפטרה מרוממת אותנו בחזון הברכות: אור במקום חושך, שלום במקום חורבן, וירושלים מלאה קדושה ותפארת. המסר הנצחי ברור. לא משנה כמה חזקים נראים אויבינו, הם זמניים בלבד. אלימות, עוול ו”חמס” ייעלמו מארץ ישראל, כי הקב”ה הבטיח עתיד של שלום וגאולה לעמו.