עיר בחשיכה, שאגות מהרחובות

חוקים נשברים, אחד אחרי השני קורסות

מפלצות באפלה, חיפשו בעיניים בולעות

נלחם כל לילה, כאילו כבר אין לי תרופות

פנסים מהבהבים, צללים מתרוצצים בצל

פחד מתגנב, מציף אותי בצלילים של הלם

פורץ קדימה, חוצה כל אופק כמו נמר

מתפוצץ על המיקרופון, משאיר רק פחם ואפר

רחובות נוטפי דם, דיג׳יי מפוצץ את הבר

כמעט כשהכבלים נמסים, האנרגיה כאן היא מטען

שואף עמוק את הפחד, מוציא אש עם כל מטח

כל מילה כמו כדור, לא עוצר עד שהלילה נמחק

הרגליים רועדות, אבל הראש מפוצץ חזק

כמו געש תת-קרקעי, פורץ החוצה ברעד דק

פחד מטה את הקרקע, מתקרב אל הסף

מגדל עגבניות, כמו הגוף שמתכנס בלי תווך

קירות מתקלפים, וחשיכה מטפסת כמו סרטן

נכנס לבד לדאבוס, שורד עם החרב בידי ועצם

כבוי פנסים, העיר ריקה מגורל אמצעי

כשהחושך יורד, נלחמים כמו עמוק בתוך קולונוסקופ נתיב

רחובות נוטפי דם, דיג׳יי מפוצץ את הבר

כמעט כשהכבלים נמסים, האנרגיה כאן היא מטען

שואף עמוק את הפחד, מוציא אש עם כל מטח

כל מילה כמו כדור, לא עוצר עד שהלילה נמחק