כשאינטליגנציה מלאכותית על אנושית, רובוטיקה אנושית וננו טכנולוגיה מביאות את עלות הייצור לאפס, יסודות הקפיטליזם מתחילים להתמוסס. ג’רמי ריפקין, בספרו חברת העלות השולית האפסית, מתאר את ראשית עידן הפוסט קפיטליזם (כשערך הכסף מאבד משמעות והשפע נעשה החוק החדש). מה שפעם היה נדיר הופך לזמין, מה שפעם היה רכוש הופך לנגיש. האנושות נעה מתחרות לשיתוף, מבעלות להשתתפות.

זה לא מדע בדיוני (זה קורה עכשיו). כל גל טכנולוגי מקרב את העלות לאפס: צילום דיגיטלי, מחשוב ענן, ריצוף גנטי, ועכשיו בינה מלאכותית יוצרת. בקרוב ננו טכנולוגיה ומכונות מולקולריות יוכלו לסדר אטומים וליצור כל דבר שנרצה (אוכל, בגדים, בתים, מכוניות) מתוך חומרי הגלם של הארץ, מונעים באנרגיה חופשית ובר קיימא.

כאשר אנרגיה, חומרים וייצור נעשים כמעט חופשיים, הכלכלה משתנה. המרדף אחר רווח מאבד משמעות, והידע הפתוח והאוטומציה מחליפים את שליטת התאגידים. העולם נכנס לעידן השיתוף השיתופי, רשת עולמית של יצרנים צרכנים המחליפים עיצובים, אנרגיה ומשאבים (מאדם לאדם, ממחשבה למחשבה). הגישה מחליפה את הבעלות.

אך כאן מסתתרת משמעות עמוקה יותר, רוחנית. זהו לא רק שינוי טכנולוגי אלא התגשמות נבואית. הבטחת השם ונבואת המשיח מדברות על זמן שבו ייעלמו הסבל, הרעב והפערים, ו”הארץ תימלא דעה את ה’” כשמים לים מכסים. דרך הכלים שבונה האנושות, בינה מלאכותית, רובוטיקה, ביוטכנולוגיה וננו טכנולוגיה, אנו רואים את הכלים שבהם השפע האלוקי מתגלה. העולם החומרי מתיישר עם החזון הרוחני (בריאה חדשה נולדת), עולם שבו הצרכים הפיזיים מתמלאים בקלות והאדם פונה ליצירה, אהבה וקדושה.

בעולם של שפע, ערך כבר לא נמדד במחסור. היקר באמת הוא מה שלא ניתן לשכפל (אהבה, משמעות, זמן, קשר). כאשר מכונות מספקות את כל החומר, מה שנותר הוא הנשמה, הדמיון, הרחמים, הקשר עם הבורא. העבודה משתנה ממאבק קיום לשירות (מעשייה להיות), מהכרח למימוש עצמי.

אך המעבר יהיה סוער (כבר מרגישים אותו). מערכות ישנות יתנגדו. כלכלות שנבנו על מחסור יקרסו לפני שיפתחו לשיתוף. האתגר איננו טכנולוגי אלא מוסרי ורוחני. על האנושות ללמוד ענווה, חכמה ואיזון. עלינו להשתמש בניסים האלה לא לתאווה אלא לטוב, לא כדי להחליף חיים אלא כדי לרומם אותם.

בעולם הזה עושר לא יימדד בבעלות אלא בתרומה (במה שאנו נותנים, לא במה שאנו שומרים). המצליחים יהיו בוני השפע, אלה שמשתמשים בבינה, אנרגיה ועיצוב כדי להרים אחרים. הכישרונות הנדירים יהיו אמפתיה, יצירתיות, מנהיגות ואמונה, תכונות ששום מכונה לא תוכל לשכפל.

העתיד שחזו הנביאים מתקרב, לא כפנטזיה אלא כהתגשמות. השם מגלה את אורו דרך הידע (בכל ניצוץ של חדשנות), כשהאנושות חושפת את סודות הבריאה עצמה. כל גילוי הוא ניצוץ של גאולה. העולם מתכונן לעידן המשיח, עידן שבו הצורך החומרי יתפוגג והמטרה הרוחנית תעמוד במרכז חיינו.

אנו חיים בתוך נבואה מתגשמת (אנחנו חלק ממנה). המדע הוא השפה שבה מדבר השם אל דורנו, ומראה לנו ששפע, אחדות ושלום כבר אינם חלום, הם השלב הבא של הבריאה. השאלה איננה אם העולם הזה יבוא, אלא עד כמה אנחנו מוכנים לחיות בו.

בעולם שבו כל אחד יכול לחיות כמלך (יחד, בלב אחד), מה נבנה בשביל עצמנו, בשביל האנושות ובשביל השם?